מאמרים
 וכתבות
 טיפות

עקרון הרצף בדרום תל-אביב

כאמהות קרוב לוודאי שמעתן על "עקרון הרצף", זה שמציג לנו הורות אחרת. על פיה התינוק נישא על גבי אמו עד אשר הוא לומד ללכת, ישן איתה בלילה ולא ניפרד ממנה עד שירצה הוא להתרחק, זאת מתוך אמונה כי כאשר הילד מתחיל לפתח רצונות לעצמאות משלו, מניחה לו אמו ללכת ומקבלת אותו בחזרה בזרועות פתוחות. היא איננה רצה אחריו ולא דואגת לו, וכך גדל הילד ללא חסכי אם, דבר הגורם לו שקט נפשי ותחושת ביטחון בעולם. ג'יין לידולף אשר פיתחה את התיאוריה בעקבות תצפית על שבט אידיאנים בבוליביה מכרה לעולם את התאוריה הזו בטענה שילדים יכולים להיות שקטים, משתפי פעולה, עצמאיים ומאושרים וכך גם ההורים יכולים לגדל ילדים באהבה ולהישאר רגועים ועצמאיים.

אך כיצד מתפקדת המערכת הזו בסביבה אורבנית בתנאים קשים?! התמונה פחות ורודה ממה שחשבתם.

 

באחד הרחובות הקטנים בשכונת שפירא, בדרום תל אביב, מפעילה עמותת ARDC שני מקלטים לפליטות מאפריקה. האחד לנשים הרות, כולל קורבנות אונס, ואימהות חדשות, והשני לאמהות חד-הוריות וילדיהן.

במקלטים מתגוררות בכל חדר כמה משפחות: אמהות, ילדים ותינוקות בני יומם. כולם בחדר אחד, ללא חלון, מחניק וצפוף. בשעות הבוקר ילדי הגן ובתי הספר עושים דרכם למסגרות שלהם, האמהות העובדות רצות להביא כסף לקיום בסיסי והתינוקות.... הם נשארים בחדר, כי הרי איזה מעסיק יתן לאמא לבוא עם תינוק נישא על גבה? וכיביכול ממש כמו בשבט הנשים שאינן עובדות ישגיחו עליהם.

כמעט בכל שעה שתגיעו במהלך היום תמצאו את התינוקות שכובים במיטה על גבם רק עם חיתול לגופם, בוהים בתקרה כאילו יש שם ציור שרק הם רואים. לא, הם כמעט ולא בוכים, הם כבר הבינו כי גם אם יבכו אין מי שיגש אליהם.

אחר הצהריים כששבות האמהות מעבודתן הן קושרות את התינוקות על גבן וממשיכות את שגרת יומם. כך זוכים התינוקות בחום גופה של האם, אבל מה לגבי מאור פניה וחיוכה החם? מה לגבי משחק, דיבור ויצירת גירויים?

 

הן לא מתרגשות כשהתינוק בוכה, החיים שלהן לא סובבים את העריסה שלו (אולי כי אין לו כזו), הן לא נלחצות כשבגיל שנה הוא עוד לא התהפך, התגלגל, או עשה סלטה (לרוב התינוקות שלהן מתפתחים מאוחר יותר), הן לא מתלוננות שכואב להן הגב כי הן נושאות אותו על גבן (אצלן כאבי גב נגרמים מעבודה קשה) והן לא מסתובבות טרוטות עיניים, ממילא  אין מי שירחם עליהן.

אם לשפוט על פי הילדים הבוגרים יותר הם אכן עצמאיים ובעלי בטחון עצמי, לפחות למראית עין. ברחובות שבקרבת המקלטים תיראו ילדים מקורזלים שרק למדו ללכת מסתובבים לבדם, יחפים, לעיתים מחייכים כאילו אין מאושרים מהם ולעיתים שרועים על הכביש ממררים בבכי ואף מבוגר לא ניגש אליהם. הם נחמדים וחייכניים לעוברים ושבים וטיפת פחד לא תראו עליהם, אבל שום דבר שתעשו לא יגרום להם לבטוח בכם, כי החיים לימדו אותם שלא סומכים על אף אחד.

 

כאן נכנס לתמונה המרכז לקידום פליטים אפריקנים (ARDC), מוסד ללא כוונת רווח המפעיל את המקלטים. אנו  ב-ARDC מסייעים לדיירי המקלטים במתן מזון, ביגוד וטיפול רפואי, תעסוקה לילדים בשעות הבוקר ואחר הצהריים. בנוסף, מתמקדים בתוכנית לפיתוח העצמאות האישית על ידי תמיכה נפשית ורגשית, ליווי והדרכת הורים, עזרה בחיפוש אחר תעסוקה ופתרונות דיור לטווח ארוך. הסיוע המוענק על ידי המקלט מתנהל בעיקר באמצעות מתנדבים ותרומות.

בימים אלה אנו זקוקים בעיקר למזון, טיטולים, מזון לתינוקות, ציוד לתינוקות (עריסות, עגלות) ומעזים לחלום על סיוע כספי לרכישת ביטוח רפואי לילדים (בעלות של כ-200 שקלים לחודש, לכל ילד).

 

בנוסף, נשמח להעזר במציאת מקומות עבודה לנשים (על-פי החוק ובהתאם לאשרה שלהן, מותר להעסיק אותן) דבר שיאפשר להן עצמאות ויקדם את השתלבותן.

 

תודה למרכז "טיפות" אשר נרתם לסייע באיסוף מוצרים לתינוקות פליטי אפריקה.

כל מוצר שיש בידכם ואינכם עושים בו שימוש, כולל צעצועים, ביגוד, בקבוקים, טיטולים, מזון לתינוקות ועוד יתקבלו בברכה.

 

חגית אלפנדרי | עמותת ARDC | 052-3575578

 


לדף הבית בתחום יותר

מאמרים וכתבות נוספים בתחום:
      

מס פקס תינוקות מידע משפטי עורך דין מסחרי עו"ד דיני משפחה עורך דין סכסוך משפחתי עורך דין דיני ירושה עורך דין משפט מנהלי עורך דין זכויות יוצרים עורך דין לשון הרע עורך דין מקרקעין הגשת עתירה מנהלית עורך דין עתירה לבג"ץ צימר צימר
אמירים צימר שחיית תינוקות